פופ בעידן החרדה | מאת סמדר שפי
 
     
 

גרי גולדשטיין בגלריה אלון שגב בתל אביב

"אל מול השקיעה", תערוכתו של גרי גולדשטיין בגלריה אלון שגב בתל אביב, היא תערוכה אינטנסיווית שדורשת מהצופים פעולה הדומה לקריאה בטקסט - עליהם להתקרב אל העבודות ולהתרכז בפרטיהן. כל העבודות הן בפורמט קטן יחסית, לא יותר מ-35x26 ס"מ, והתחושה היא של מבט על דפי ספר ממוסגר, מסוג אלה שנתקלים בהם לעתים במוזיאונים היסטוריים מיושנים באירופה.

גולדשטיין מציג בתערוכה חמש סדרות - המוקדמת שבהן צוירה ב-2002, והמאוחרת בחודשים האחרונים. בכולן נמשך השימוש שלו בשחור, לבן ואדום, צירוף צבעים הנחשב לקלאסי בעיצוב טיפוגרפיה ובדים, ומעלה גם אסוציאציה של דגל המפלגה הנאצית. מעבר לצבעוניות הסימבולית הזאת, יש בעבודות עיסוק נרחב במציאות הישראלית העכשווית, על צדדיה האלימים, האבסורדיים, המיסטיים והאסקפיסטיים.

כמו בעבר, כל עבודותיו של גולדשטיין מצוירות על גבי ספרים, כלומר נושאות רבדים נסתרים, מעין ארכיאולוגיה פנימית שגם אם אינה נראית - היא קיימת. הסדרה "אדם ועמלו" היא האקטואלית ביותר שהציג גולדשטיין עד כה. שם הסדרה לקוח מהספר שעליו היא מצוירת: ספר תצלומים המתעדים את ישראל בשנות ה-60. שלא כבעבר, הפעם בחר גולדשטיין שלא להניח לציור להסתיר את כל העמוד שעליו צויר, והשאיר קטעי תצלומים המראים נופים ונוף עירוני. הוא מחק בצבע שחור את דמויות האנשים שבתצלומים, כך שנותרו רק צלליות שלהם, והוסיף דימויים החוזרים לאורך הסדרה כולה: סכינים ודימוי שמזכיר קריקטורה גזענית של שחורים, שאת רוב שטחה תופסים שני טורי שיניים צחורות ושפתיים בשרניות. הדימויים הללו מופיעים בקצות הדפים כמו סימן של צחוק הגורל.

בנוסף, גולדשטיין מצייר על דמויותיו דימוי המזכיר סימון מטרה. עם הנופים בשחור-לבן והצלליות של הדמויות, ישראל נראית שונה מכפי שאנו מכירים אותה היום, אך בכל זאת מוכרת. היצירות מתייחסות לגלי החרדה שליוו את פיגועי הטרור בשנים האחרונות. למרות האירוניה והריחוק שיוצרים הקשרי אמנות הפופ בעבודתו של גולדשטיין, הדימויים שלו, שהם בדרך כלל אניגמטיים, הופכים כאן בהירים עד כאב. נראה שבעתיד, האופי המקומי והמעוגן בזמן של העבודות לא יהיה להן לרועץ, מפני שהן אינן נופלות לשום קטגוריה שבלונית של ביטוי חרדה.

הסדרה "בוטיצ'לי", שצוירה השנה, כוללת 19 עבודות שממשיכות את עיסוקו של גולדשטיין בעבר. הוא מצרף בהן דימויים מהתרבות הפופולרית של שנות ה-50 וה-60, פופ אמריקאי שעליו גדל והתחנך בארצות הברית ואזכורים לציורי מיניאטורות מימי הביניים, ולצד כל אלה - שפת הסמלים הפרטית שלו. השם "בוטיצ'לי" מתייחס לאחד מציירי הרנסנס האיטלקי הפופולריים, המועתקים והמשוכפלים ביותר במאה הקודמת, שעבודותיו - ובמיוחד "לידת ונוס" - התנוססו על אין-ספור מוצרי צריכה בעלי גוון קיטשי, מחולצות טריקו ועד ספלי קפה.

גולדשטיין מצייר בסדרה הזאת נשים שנראות כלקוחות מלוחות שנה של פורנוגרפיה רכה, לצד דיוקנאות גברים קטועים ומרחפים, או דמויות ילדים ודימויים של מעין טיפות, דמעות או אלות, שכבר הופיעו אצלו בעבר. לצד חלק מהנשים מופיעות בועות מחשבה או דיבור, בסגנון קומיקס, אלא שהן ריקות, אילמות. הדפים של גולדשטיין מצוירים בצפיפות ודחיסות. רקע לבן מרובב בנקודות שחורות, ומלבנים שחורים המוקפים בקו אדום עבה, שמופיעים ככל הנראה במקומות שבהם הופיעו בספר המקורי כותרות וטקסטים. הדחיסות הזאת נראית כחשש מפני השארת חלל ריק, השארת יסוד כלשהו שאינו בשליטה.

שליטה ויכולת להשפיע על הגורל עומדות במרכז הסדרה "קבלה", שבה 32 עבודות, ובהן סמלים של חמסות, קמיעות ולחשים. בדפים הקטנים והאינטנסיוויים, שמזכירים לפעמים דפי גמרא מבחינת עומס הטקסט והצורה, גולדשטיין מדבר על שליטה בדף הציור, ובאופן מטאפורי - בעולם. השילוב בין צירופי אותיות הקשורים לקמיעות לבין הכתיבה שלו - מלים באנגלית הכתובות בכתב מחובר כך שהטקסט נהפך לצורה - יוצר אמירה על תרבות מקומית והגירה ועל הקבלות בין תרבויות שונות.

"אל מול השקיעה" - גרי גולדשטיין. גלריה אלון שגב, שד' שאול המלך 23, תל אביב. שעות פתיחה: יום שני-חמישי 19:00-12:00, יום שישי 13:00-10:00

HAARETZ ONLINE 25 יוני, 2004.

 
     
  Back to ARTICLES